ואנחנו ממשיכים עם יפנית פורמלית...
קודם כל נביט בטבלה. ניתן לראות שיש כמה מקומות חסרים, איפה שאין מילה מקבילה בשפה מכובדת או צנועה, במקרה הזה כנראה אין מנוס מפני השימוש ביפנית הרגילה שאנחנו כבר מכירים.
תשימו לב גם שבשפה צנועה, degozaimasu ו- gozaimasu מופיעים בצורת masu (זמן הווה-עתיד מנומס וחיובי) בלבד. זה בגלל שהשורשים (degozaru ו- gozaru) הפכו כבר למילים שלא בשימוש. כלומר, אם תשתמשו בשורשים האלו (ולא בצורה שלהם ב- masu) זה יישמע כאילו אתם חזרתם מהתקופה הסמוראית. זה בערך כמו שבן אדם ידבר באנגלית של שייקספיר. זה יהיה פשוט מגוחך.
בנוסף, למרות כל מה שאנחנו יודעים על הטיית פעלים, irassharu יהפוך ל- irasshaimasu, ו- ossharu ל- osshaimasu, ו- deirassharu ל- deirasshaimasu, ו- nasaru ל- nasaimasu.
עכשיו, ב- keigo נוכל לומר את כל מה שאנחנו מכירים, אבל בנימוס התואם את הסיטואציה. לדוגמא:
itsu nihon ni kimashita ka (מתי הגעת ליפן?) => itsu nihon ni irasshaimashita ka
ichinen mae nihon ni kimashita (הגעתי ליפן לפני שנה) => ichinen mae nihon ni mairimashita
dare desu ka (מי זה [=אתה]?) => donata [sama] desu ka
anata no ie wa doko desu ka (איפה הבית שלך?) => otaku wa dochira desu ka
watashi wa matte imasu (אני מחכה) => watashi wa matte orimasu
chotto matte kudasai (בבקשה תחכה קצת) => shoushou omachi kudasai *בקרוב נלמד את הדרך לעשות בקשות וכדומה ביפנית פורמלית*
sensei wa nete imasu (המורה ישן) => sensei wa yasunde irasshaimasu *הפועל "לישון" (neru) לא נחשב מנומס מספיק, אז מחליפים אותו עם הפועל "לנוח" (yasumu), והוא בא מ- yasumi שפירושו "חופשה"*
kibun wa dou desu ka (איך ההרגשה [שלך]? / איך אתה מרגיש?) => gokigen wa ikaga desu ka
koko wa chichi desu (זה [פה] הוא אבא שלי) => kochira wa chichi desu
kyouju wa shitte imasu (הפרופסור יודע) => kyouju wa gozonji desu
watashi wa kono hito wo shitte imasu (אני מכירה את האיש הזה) => watashi wa kono kata wo zonjite imasu
kansha shite imasu (אני אסירת תודה) => kansha shite orimasu
shachou wa ryouri wo shimasu (המנכ"ל מבשל) => shachou wa ryouri wo nasaimasu
haha wa sentaku wo shimasu (אמא שלי עושה כביסה) => haha wa sentaku wo itashimasu
daitouryou wa tabemashita (הנשיא אכל) => daitouryou wa meshiagarimashita
watashi mo tabemashita (גם אני אכלתי) => watashi mo itadakimashita
Tanaka desu (קוראים לי טאנאקה) => Tanaka to moushimasu *למרות שביפנית רגילה משתמשים ב- desu, ב- keigo משתמשים ב- mousu צורה הפורמלית של iu "לומר"*
... ויש עוד הרבה דוגמאות כאלו, אבל אני מבינה שהבנתם את העיקרון. בקשר ל- sensei, זה מנומס לדבר ככה על אחרים, אבל זה לא טוב לומר שאני sensei. אז אם אני מורה (ואם ההורים שלי טרחו ללמד אותי נימוס בסיסי) אני צריכה לומר שאני kyoushi ("מורה" אבל בצניעות).
בדרך כלל, מספיק שיש מילת keigo אחת או שתיים במשפט. אם תוסיפו עוד מילים זה יישמע מסורבל ומוגזם.
במילה "בית", הוספתי לשפה צנועה את wagaya כי זה הדבר הכי קרוב בשפה פורמלית שמתייחס לבית שלי. waga זה מילה מנומסת שמתייחסת אלי. אז waga זה "אני", wagasha זה "החֶבְרָה שלי" (= מקום העבודה) וכו'...