אמא"י

שם: יבגני קנטור
כינוי: Random Otaku
גיל: 26

רקע: מרצה קהילתי, סגל זוטר ובכיר בשנים 2009-2010 ו-2012, חבר ויו"ר וועד אמא"י בקדנציות 2010-2011 ו-2011-2012.

מצע, על רגל אחת:
אם יש דבר אשר הבנתי בשתי הקדנציות האחרונות בהן כיהנתי כחבר וועד וכיו"ר וועד אמא"י, זו העובדה שהארגון כולו מוחזק על כרעי תרנגולת ומונשם באופן מלאכותי, גם אם בסיכומה של שנה זו נגיד כי זו הייתה שונה טובה עוד יותר מקודמתה. מציאות זו היא תולדה של המצב הקהילתי אך גם של חלוקת קשב היסטורית אשר התעלמה לגמרי מהשקעה בכוח אדם, בבניין הכוח ובהכשרתו.

האמונה העיוורת כי "תמיד יהיה מישהו" להמשיך הלאה השתלמה, אך רק בגלל שיש בנינו מספר אנשים עם שריטה, ורק תודות להקרבה העצמית שלהם, שלא הייתה נדרשת כלל בנסיבות רגילות, אנו עוברים עוד שנה ועוד ככה וככה אירועים.

רצתי לקדנציה הראשונה שלי על מצע המדבר על הסטת חלק מתשומת לב הארגון לעשייה ארוכת טווח, שנפגעה גם היא מאותה חלוקת קשב היסטורית בין השאר, בדמות פרויקטים מבית ותמיכה בפרויקטים מבחוץ, מתוך אמונה כי זה יעזור גם בכל הנוגע להצמחת "הדור הבא".

בשנתיים שחלפו מאז הבנתי כי עשייה פרויקטאלית לבדה אינה מספיקה, כי יש להשקיע מאמץ מודע בקידום כוח אדם ופיתוחו בשנה הקרובה, לאורך כל השנה ובאופן מתמשך, תוך הגברת העשייה התשתיתית (יחסי ציבור חוץ קהילתיים למשל) והפרויקטאלית. המשמעות של שינוי תפיסה שכזה היא שלראשונה באמת ובתמים יהיה צורך לפגוע בעשייה "האירועית" של הארגון, מרכז הכובד הנוכחי של הארגון וגזלן משאבים באופן לא פרופורציונאלי למשקלו הסגולי.

זה אולי אומר שיהיו קצת פחות דברים מגניבים ומנצנצים בשנה הקרובה, אבל אם השינוי קשב הזה לא ייעשה וההשקעה והטיפוח של המרכיב האנושי לא ייעשה, יום אחד נגלה שאנשי ההקרבה מאסו בנטל והלכו, מנתקים בכך את מכונת ההנשמה ובין רגע מקריסים את מה שנראה לרבים כל כך בקהילה כגוף בריא, יציב ופעלתני וכזה שאין צורך להתעניין בו בפועל; הרי הוא תמיד שם. הרי תמיד יהיו מי שיתנדבו לשנה של מחויבות לא פשוטה.
ואולי לא.

זהו בגדול הלך הרוח שלי והשקפת עולמי ברגע זה בתמצות של ממש, אותה אביא איתי לוועד במידה ואבחר.


שיהיו לנו בחירות נעימות.

_________________
- בלוג העוסק באנימה, מנגה ובתרבות האוטקו, ביפן ובעולם. בלוג מחשבות רציני כמעט לגמרי, אני מניח.