לבקשתו של מתן, אשתף את הציבור ב"הטפה" שנתתי לו באשר לסוגיית המועמדות שלו לוועדת הביקורת של אמא"י.
העדיפות הראשונה שלי הייתה ועדת ביקורת שתורכב מעו"ד ו/או רואה חשבון, כי הם הכי מתאימים לדרישות התפקיד. משום שאין לנו כאלה בנמצא שיסכימו לכהן בוועדה בהתנדבות, אני מוכנה להתפשר על האפשרות השנייה, הטובה פחות - אנשי קהילה שמכירים מקרוב את עבודת הוועד, קרי, חברי ועד לשעבר, או חברי סגל בכירים בכנסים.
כמה מהמועמדים לוועדה, כולל מתן, אך לא רק הוא, לא עונים להגדרה הזו כלל, ולכן, באופן בלתי אישי לחלוטין, סברתי שיש מקום שישקלו את זה שוב. (אגב, אני כלל לא מתייחסת כאן לסוגיית ניגוד האינטרסים לכאורה בין כהונתו של מתן בוועדת הביקורת ועבודתו במקום בו הוא עובד.)
למען האמת, קיוויתי שמתוך כך שישקלו שוב, יחליטו להגיש מועמדות לוועד, למקום בו נדרשת עבודה מאומצת אמיתית למען הקהילה, ולא ישיבה מהצד, וציקצוק כמו פולניה מתוסכלת (גילוי נאות - אני לא פולניה).
אבל מסתבר שמתן חשב שאני מטיפה לו, נכנס למגננה, ותקף אותי באבירות מרשימה על תגובותיי באשכול המועמדות של אלעד.
אני לא מטיפה לאף אחד, אבל כשיש לי דעה אני לא מפחדת לבטא אותה, גם אם היא לא פופולרית וסוחטת את אהדת הציבור. כן מתן, אתה לא מתאים לוועדת הביקורת לדעתי, כי אין לך את הניסיון הנדרש לכך, אבל אולי לוועד תתאים. בוא, תפשיל שרוולים, ותתחיל לעבוד. אני בטוחה שהקהילה תרוויח מזה הרבה יותר.
|